Scroll To Top

אצל אמא-  תערוכה בגלריה בינט  ,ספטמבר 2011

בשנתיים האחרונות אני מציירת מדי יום ראשון בבית של אמא שלי.

בשנת 2008 שהיתי ב"סיטה" בפריז במשך 6 חודשים. שלושה חודשים העתקתי בלובר,באגף הצרפתי,ציור של שרדן-" טבע דומם עם מקטרת" . ההליכה מדי בקר באגף הצרפתי ,המפגש היום יומי עם שרדן,עם העומק האין סופי ודקויות המבט שלו בחפצים היום יומיים הפשוטים,המפגש החוזר עם בונרד,ההכרות החדשה עם ציורי פנים של אנסור שמעולם לא ראיתי,טיציאן מקרוב,אלה ואחרים החזירו אותי לארץ עם חלום והחלטה לצייר בתוך הבית של אמא שלי – שהוא גם בית ילדותי.

בחרתי ביודעין בסוגה מסורתית- ציור פנים בית באלמנטים מסורתיים - צבע שמן על בד.ו במידות קלסיות 81\81,60\65 סמ.

ובבית בחרתי בשלושה מוקדי ציור-המטבח,הסלון והפרגולה-המרכזים החברתיים של הבית.

"לצייר בבית שגדלתי בו " אומר כניסה לתוך טבור צמיחה.

 מעבר של חסמים ,ביקורות ושיפוטים,תוך מתן אפשרות לעין וליד להתמסר לניראה עם פרשנות אינטואיטיבית.

לא בחרתי בבית ממניעים נוסטלגיים. אלא מרצון להתבונן בו- רציתי להתחקות אחרי הכמיהה של אמי ליופי, ואחרי שימת הלב בבית לקומפוזיציה - למיחברים של צורות וכתמי צבע שמפעילים אותי בכל פעם מחדש,

בחלל היו גורמים קבועים וגורמים משתנים. מיקום החפצים,התמונות,האובייקטים לא משתנה כבר שנים רבות, אך הפרחים והמפה על שולחן המטבח מתחלפים מדי כמה ימים ויוצרים הרכב צבעוני חדש וחיוני. שינוי גורם אחד משנה את המכלול. הפרחים הם משתנה הכרחי מתחלף, ו"צריך שהדברים ידברו אחד עם השני." הצבע נוכח כגורם מאד דומיננטי.

דיאלוג נוסף אני מנהלת עם ציורי אמנים אחרים שתלויים על הקירות וחוזרים בציור שלי ,וכך הצלב של אביבה אורי מופיע בפרשנות שלי, ואני מחפשת את צבעה הכחול של  שמלת האינפנטה של ולסקז שצייר שוובל,,,,,

את הצלחות שניקנו ונאספו ציירתי במקביל לציורי הבית, וכל צלחת מקבלת פרח בר עם שם בוטני מדויק,

זה דיאלוג נוסף שאני מקיימת עם פרחי הבר המקומיים והחיבור שלהם אל "הסרויז "הביתי,היום יומי. ואל אמי שמדייקת בשמות הפרחים ובשמות משפחתם,כמו היו לה משפחה מקבילה ומקור חיים.

ציורי הסטודיו הם חלק מסדרת עבודות  שציירתי לקראת ובמהלך השירות הצבאי של בני הצעיר.

הדיאלוג הוא עם ההוויה הציורית שבסטודיו, כאשר החיה (איילה אפריקאית.או סוס סיני) מופיעה בעבודות כדימוי מרכזי ,ומלווה אותו משפט שלמד בני  הצעיר בראשית שירותו הצבאי "וואקף או אנא ביטוחק". משפט שהחריד אותי והפך מרכזי בציורי הסטודיו.

 

 סוף קיץ 2011.