Scroll To Top

תערוכה "קווים בנוף" - חורף 2012

הגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה

 

נורית גור לביא - אמנית

דפנה גרינשטיין - אדריכלית נוף

 

אוצרת: ענת גטניו

 

התערוכה אשר תוצג בגלריה של המרכז האקדמי ויצו-חיפה בעוד כחצי שנה מהווה תוצר של  פעולה משותפת ובלתי שגרתית של שתי יוצרות: נורית גור-לביא ודפנה גרינשטיין, אשר חברו יחד מתוך עניין משותף בנוף הישראלי ובעתידו, כשהן באות אליו מדיסציפלינות שונות: נורית גור-לביא היא אמנית פעילה וותיקה אשר הציגה תערוכות רבות שעסקו בנוף הישראלי[1], ודפנה גרינשטיין היא אדריכלית נוף המעורבת מזה שנים בפרוייקטים מרכזיים של תכנון נוף ברחבי המדינה (כביש חוצה-ישראל, כביש 4, פארקים בטבע וגנים במירקם העירוני , תכנון סביבתי בעיר כמו המושבה הגרמנית בחיפה, ועוד)[2]

 

התערוכה המשותפת מבקשת להעלות שאלות לגבי עתיד השטחים הירוקים בנוף הישראלי במרכז הארץ.  תכנית המתאר הארצית משמרת כיום את רצועת ההר המזרחית ואת רצועת החוף כשטחים פתוחים של מדינת ישראל. בתווך, ובמיוחד ב"ליבה" שבין גדרה לחדרה, לחצי הבינוי יגברו באופן שיוותרו איים בודדים של שמורות טבע, גנים לאומיים ואתרים ארכיאולוגיים. המרקם המבונה יתפרש על פני כל מישור ושפלת החוף, ויבותר על ידי רשת ענפה של תשתיות ליניאריות מסוגים שונים (קווי חשמל, קווי גז, דלק, מים, המוביל הארצי, תעלות ניקוז, דרכים ומסילות), החוצות זו את זו באופן אקראי .לכל קו תשתית מוגדרת רצועה ברוחב של עשרות מטר, שלגביה חלות מגבלות שעיקרן מניעת בנייה כל שהיא. יש תשתיות הנראות לעין ואף בעלות עוצמה ויזואלית כגון קווי חשמל מתח עליון, כבישים וכד' ויש שהתשתית נסתרת, תת קרקעית, ונותרת רצועה החורצת את הנוף בעצמת הריק שלה. סימון של קווי התשתיות השונות יוצרת רשת "קורי עכביש" המבתרת לפיסות וקרעים את המרקם המבונה והחקלאי, ההולך ונבנה אף הוא. קווי תשתיות אלה תהוונה את מארג השטחים הפתוחים של מרכזה המיושב בצפיפות של מדינת ישראל.

המיצב המתוכנן על ידי שתי היוצרות, יתייחס לגריד הקווים שנוצר בנוף כתוצאה מרצועות התשתית העוברות בו, קווים ירוקים אשר ישמשו שרידים בלעדיים לנופים החקלאיים הפתוחים אשר אפיינו את הנוף הישראלי בעבר.

נורית גור לביא תציג מספר גופי עבודות המייצגות דימויים שונים של נוף: סדרת  הדפסים המתארת עמודי וקווי חשמל; ציורים שנעשו על גבי תצלומי אוויר של כביש 6 (אשר היוו חומרי עבודה בפרוייקט שיקום החלק הצפוני והדרומי של הכביש על משרד תכנון הנוף של דפנה גרינשיין), וציורים נוספים של צמחיה אשר התייחסה לשיקום הנופי בעקבות החדרת תשתיות לתוכו.

שיתוף הפעולה בין הציירת נורית גור-לביא ובין האדריכלית דפנה גרינשטיין יוליד גם מיצב בחלל הגלריה אשר יפרוש על גבי הרצפה את קווי התשתיות הנידונים, ויאפשר לצופה להרגיש בגופו את מבנה הנוף העתידי של מרכז מדינת ישראל.

דפנה גרינשטיין תציג, בנוסף, מסמכי מחקר ותכנון נוף אשר ישקפו את הדיון התיאורטי אשר התערוכה מעלה בנוגע לעתיד הנוף במרכז הארץ.

 

האהבה והעניין בנוף הישראלי, והיתבוננות מעמיקה בנוף החקלאי מהווים חיבור ארוך שנים בין נורית גור-לביא לדפנה גרינשטיין. הן מתבוננות בנוף בעיניים שונות, אך שתיהן מנסות לפענח את הצופן שבנוף. נורית גור-לביא מציירת את נוף ילדותה שהוא גם נוף מגוריה, וכן נופים בעלי הקשרים אוטוביוגרפיים ופוליטיים כמו רצועת עזה. הקשר הרגשי שלה לנוף נובע מן המקום הביוגרפי-אישי, בהיות אביה,יוסף קרני, ממקימי ומומחי הפרדסים שבשרון, אשר את נופיו ההולכים ונינגסים על ידי תהליך הבינוי מופיעים בציוריה שוב ושוב.

בהיותה אדריכלית נוף, עושה דפנה גרינשטיין פעולות דומות של היתבוננות בנוף לשם ניתוח ופענוח.

כמי שמעורבת בפרוייקטים שמטבע הדברים פוגעים בנוף, מכניסים אליו עורקים של תשתיות, היא עסוקה בו-זמנית בשאלות של שימור, שיקום ומיזעור הפגיעה בנוף.

היתבוננות משותפת בנוף מתוך אהבה ודאגה לעתיד, הביאו את שתי היוצרות לשיתוף פעולה גם בתערוכה קודמת שנקראה "חצבים על כביש 6" (הגלריה בקיבוץ בארי). מיצב של נורית גור-לביא אשר תצלומי אוויר, מפות ורשימות של סוגי צמחיה שנעשו לצורך עבודת תכנון הנוף של כביש 6, שימשו לה כבסיס לציוריה.

 

הפרוייקט המשותף מתוכנן לתצוגה בגלרית המרכז האקדמי ויצו-חיפה בחורף 2012. הגלריה היא חלל קבוע לתערוכות אמנות איכותיות ביותר. מדי שנה מוצגות בגלריה כ-6 תערוכות אמנות מתחומים שונים. התערוכות זוכות ליחסי ציבור ופרסום נאותים.